ויסות עצמי הוא היכולת להשיג, לנטר ולשנות מצב כדי לענות לדרישות של הסביבה או הנסיבות. זהו תהליך התפתחותי המערב תפקודים ראשוניים בכל הרמות של מערכת העצבים המרכזית.
באופן בסיסי מערכת העצבים צריכה לשאול ולענות על השאלה:
"מה יידרש כדי להגיע למצב שבו אוכל לעשות כרצוני, בדרך שבה אני רוצה לעשות זאת".
כלומר, לקפוץ, לרוץ, להתנדנד, ללעוס, להתקלח, לישון וכו'.
(ויליאמס ושלנברגר, 1992 )
אסטרטגיות של ויסות עצמי המתפתחות בילדות המאוחרת, עם התפתחות הרמות והכישורים הקוגניטיבים הגבוהים.
בשלב זה, יכולת פתרון הבעיות כוללת גם את השפה המילולית והפנימית, ומאפשרת לאדם לנטר, לתכנן להוציא לפועל ולהעריך אסטרטגיות ויסות.
לדוגמה: שגרת כושר, הפסקות קפה, אמבטיות חמות, הליכות ארוכות, עיסוי, הגבלת פעילויות או ציפיות וכו'.
מתוך MORE (אוטר, ריכטר ופריק, 1995 ).
